קמים בבוקר ומיד חושבים על מה נאכל, טועמים משהו קטן, ובראש כבר מתרוצצת השאלה מה יקרה בארוחת עשר במשרד. אחר כך מגיעות מחשבות על הצהריים, על הקינוח, על ארוחת הערב – ומאוחר יותר בלילה גם על הנשנוש שיגיע אחרי שכולם יירדמו. אצל אנשים רבים שחיים עם השמנה, הרצף הזה מוכר מאוד למרות שהתופעה פחות מוכרת בשמה – "רעש מזון".
"רעש מזון" הוא ההגדרה למחשבות טורדניות על אוכל שמלוות את האדם מהבוקר ועד הלילה, משתלטות על סדר היום, פוגעות בריכוז, גוזלות אנרגיה נפשית ומעמיקות את תחושת חוסר האונים. עכשיו מתברר שיש לכך גם פתרון רפואי. זריקת ההרזיה וויגובי לטיפול במחלת ההשמנה לא רק מסייעת להורדה משמעותית במשקל, אלא גם מביאה לירידה של 46% במספר האנשים המדווחים על "רעש מזון" לאורך היום. כך נמצא במחקר חדש שנערך בארה"ב ובו השתתפו מאות מטופלים המשתמשים בתרופהף שתוצאותיו התפרסמו אתמול בכנס השנתי של האגודה האירופית לחקר הסוכרת (EASD) בווינה, אוסטריה.
וויגובי ויתר התרופות ממשפחת GLP1 (שמחקות את ההורמון האנושי שאחראי על מנגנון השובע) חוללו מהפכה של ממש בהתמודדות עם מחלת ההשמנה והסוכרת. לתרופות נמצאה גם תועלת בריאותית משמעותית, כמו למשל בצמצום הסיכון לאירועים קרדיו-וסקולריים חמורים, כמו התקפי לב ושבץ מוחי. לצד ההשפעה הגופנית הישירה, התרופות גם מחוללות מהפכה בהבנת ההשפעות הנפשיות והחברתיות של מחלת ההשמנה. העניין המחקרי בנושא רעש המזון התעורר בעקבות דיווחים חוזרים ונשנים של מטופלים כיצד התרופות העלימו את המחשבות הטורדניות שמעסיקות אותם לאורך היום.
"'רעש מזון' אלו מחשבות טורדניות של התעסקות באכילה ובתכנון אכילה. זו תופעה שנהייתה מוכרת רק לאחרונה ולא מספיק נחקרה, והיא מאוד מפריעה לאנשים שחיים עם השמנה", מסביר פרופ' דרור דיקר, יו"ר החברה לחקר וטיפול בהשמנה. "אותם אנשים מתעסקים כל היום עם המחשבה על אוכל, מתכננים מה לאכול ומתי הם יאכלו. ההתעסקות הזאת מאוד מפריעה למהלך החיים, גם בזמן שמנסים לרדת במשקל, ויותר חשוב מכך – בזמן שמנסים לשמר את הירידה במשקל".
פרופ' דרור דיקר: "קבלת החלטות זה דבר מאוד חשוב בקרב מי שנמצא בתהליך של ירידה במשקל. אם ההחלטות מושכלות - זה בסדר. העניין הוא שכשאדם שחי עם השמנה, קרוב לוודאי שהיכולת שלו לקבל את ההחלטות האלה נפגעת בגלל רעש המזון. זה גורם לו לאכול יותר - אבל גם מעבר לכך"
"דמיינו אישה בת 40, אם לשלושה ילדים, עורכת דין מצליחה בחברה גדולה. היא קמה בבוקר, מכינה סנדוויצ'ים לילדים, טועמת תוך כדי ההכנה וכבר חושבת מה תאכל כשהיא תגיע למשרד", מתארת ד"ר עידית דותן, מנהלת יחידת הסוכרת והמרכז הרב-מקצועי לטיפול בהשמנה במכון לאנדוקרינולוגיה ומטבוליזם בבית החולים בילינסון, "המחשבות מלוות אותה כשהיא מסיעה את הילדים לבית הספר. היא מגיעה למשרד, אוכלת משהו 'קטן' עם הקפה וחושבת מה תאכל לארוחת עשר. בזמן ארוחת העשר, הראש שלה כבר עסוק בתוכניות לארוחת הצהריים, ובהמשך על הקינוח של הארוחה.
"אפילו בשובה הביתה כאשר היא אוכלת ארוחת ארבע עם ילדיה ומתכננת את ארוחת הערב, היא מחכה שילכו לישון ויהיה אפשר לאכול משהו 'טעים' בשלווה. כל הזמן יש מחשבות על מזון. הדבר הזה מלווה אותה מהרגע שהיא פוקחת את עיניה ועד שנרדמת בלילה. זה גם משפיע על התפוקות שלה בעבודה, ועל יחסיה עם הקולגות".
פרופ' דרור דיקרצילום: שלומי יוסףפרופ' דיקר מוסיף: "קבלת החלטות זה דבר מאוד חשוב בקרב מי שנמצא בתהליך של ירידה במשקל. אם ההחלטות מושכלות – זה בסדר. העניין הוא שכשאדם שחי עם השמנה, קרוב לוודאי שהיכולת שלו לקבל את ההחלטות האלה נפגעת בגלל רעש המזון. זה גורם לו לאכול יותר – אבל גם מעבר לכך, האכילה היא לא רק עצם האכילה, אלא גם הקבלה של ההחלטה של האכילה: מתי להפסיק לאכול, איזה מאכל נבחר – האם במבה או תפוח. כל הדברים האלה קשורים לתהליכים קוגניטיביים, החלטתיים, מעבר לדברים הפיזיולוגיים, וכאן הרעש הזה שכל הזמן קיים, מפריע לקבל את ההחלטות הנכונות. הוא זה שגורם להם לעלות במשקל".
הוא מסביר כי אחת הבעיות בטיפול בהשמנה היא שימור משקל המטרה. "אנשים שיורדים במשקל לא מצליחים לשמר את ההישג של הפחתת המשקל לאורך זמן. ההפרעה בשימור של הפחתת המשקל קשורה בין השאר לנושא של רעש מזון ולכן חשוב לטפל בזה מעבר להפחתת משקל. כשאתה רוצה להפחית קלוריות כדי לרדת במשקל, בלי טיפול תרופתי אתה צריך להפחית קלוריות. האנשים האלה כל הזמן חושבים על אוכל. קשה מאוד לעשות את זה כשאתה כל הזמן מתעסק עם מה או כמה אתה אוכל".
הפחתה ניכרת בתדירות רעש המזון
התופעה הזאת שכיחה בהרבה ממה שנדמה. מחקרים הראו ש-57% מהמתמודדים עם מחלת ההשמנה חווים רעש מזון. "בשנים האחרונות התבססה ההכרה שהשמנה הינה מחלה כרונית דלקתית מורכבת ולא בחירה תזונתית לא נכונה, עצלות או חוסר מוטיבציה כפי שחשבו בעבר. ברגע שמבינים שזו מחלה, מחפשים את המקור שלה, וכך נושאים כמו רעש המזון עולים לסדר היום ומובילים למחקר בתחום", מוסיפה ד"ר דותן.
מנתוני המחקר ההשפעה על מחשבות טורדניות הקשורות לאוכל היתה חסר תקדים: 46% ירידה במחשבות תמידיות על מזון לאורך היום, 37% הפחתה במחשבות בלתי ניתנות לשליטה על מזון, 40% ירידה בהשפעות שליליות של מחשבות הקשורות לאוכל ו32% הפחתה בהסחת הדעת מביצוע פעילות יומיומית. 64% מהמשתתפים דיווחו עוד כי מצבם הנפשי השתפר, ו-80% ענו כי הרגלי האכילה שלהם הפכו בריאים יתר בעקבות השימוש בוויגובי.
"מכשולים רבים ניצבים בפני בני אדם עם משקל עודף או השמנת יתר במאמציהם לרדת במשקל, כולל רעש המזון", אומר פיליפ קנופ, סגן נשיא בכיר בנובו-נורדיסק, יצרנית וויגובי. "מעודד לראות את הנתונים החדשים ממטופלים שקיבלו וויגובי, שמלבד הירידה במשקל, יכולה לסייע להפחית את המחשבות הטורדניות על מזון, לתמוך בשיפור הבריאות הנפשית ולסייע לאנשים לחיות חיים בריאים ושלווים יותר".
פרופ' דרור דיקר: "יש לי חולים שמטופלים בתרופות האלה ואומרים: 'בפעם הראשונה אני יכול לחשוב כמו אדם שחי ללא השמנה'. זה משפט מאוד מרגש. הוא נותן איזושהי תקווה לאנשים שחיים עם השמנה, שסובלים עם הנושא הזה של רעש מזון. וזה מעיד על כך שבאמת המולקולה הזאת עושה דברים מעבר לרק רעב ושובע"
"ממצאי המחקר החדש מראים שוויגובי לא רק תורמת לירידה משמעותית במשקל, אלא גם מפחית את ההפרעה הקוגניטיבית טורדנית הזו, תורמת לביטחון העצמי שלהם ולפיתוח הרגלים בריאים ובכך משפרת את הרווחה הנפשית של המטופלים", אומר ד"ר רז הגואל, מנהל המרכז הרפואי לטיפול בהשמנה. "מדובר בצעד חשוב, משום שהטיפול לא רק מסייע להתמודדות עם הצד הפיזיולוגי של השמנה, אלא גם עם החלק המנטלי והרגשי, שמבחינת רבים הוא לא פחות מאתגר ומורכב. אנחנו מבינים שמחלת ההשמנה מורכבת לניהול ולכן על מנת להבטיח טיפול יעיל ומתמשך קיימת חשיבות רבה לתהליך המלווה ברופא וצוות רב מקצועי המטפל בהיבטים פיזיים ורגשיים יחד".
ד"ר דותן מציינת את החשיבות הדרמטית שיש לנושא הפחתת "רעש המזון" בתהליך ההרזיה: "כשמטופלת מספרת לי כי 'אני לא חיה מארוחה לארוחה. האוכל לא מנהל אותי, הוא לידי ולא כל כולי' אני מבינה שהטיפול מועיל ושההשפעה על חייה משמעותית. מבחינתי זו אחת המטרות החשובות ביותר בטיפול בהשמנה, כיוון שהמשמעות הישירה היא שיפור באיכות החיים של המטופלת. אם יש תרופה בעלת יעילות בהפחתת הרעש, צריך להציע אותה למטופלים אשר סובלים מהבעיה. מדובר בעוד משתנה שצריך לקחת בחשבון בבחירת הטיפול. גם ברמה הלאומית זה משהו שצריך למדוד כחלק ממדדי האיכות, והוא לא פחות חשוב מהמדדים האחרים שלפיהם קובעים טיפולים ומימון".
גם פרופ' דיקר מסכים. "יש לי חולים שמטופלים בתרופות האלה ואומרים: 'בפעם הראשונה אני יכול לחשוב כמו אדם שחי ללא השמנה'. זה משפט מאוד מרגש. הוא נותן איזושהי תקווה לאנשים שחיים עם השמנה, שסובלים עם הנושא הזה של רעש מזון. וזה מעיד על כך שבאמת המולקולה הזאת עושה דברים מעבר לרק רעב ושובע.
"מעבר לכך, זה בהחלט גם שיפר את איכות החיים שלהם, כי פחתו מחשבות נגטיביות, פחות התעסקות והפרעה לחיי היומיום. וזה איזשהו סמן ראשון שהורמון ה-GLP1 משפיע גם על אזורים שהם לאו דווקא אזורים שקשורים לפיזיולוגיה של רעב ושובע, אלא לאזורים יותר גבוהים בחשיבה שלנו. אנחנו יודעים ומכירים את ההשפעה של ההורמון הזה על ההיפותלמוס, על מנגנוני הרעב והשובע. אבל פה יש התערבות במרכזים מוחיים יותר גבוהים שקשורים לחשיבה. וזהו בשורה חשובה".
ידוע כיצד התרופה משפיעה?
"אנחנו עוד לא יודעים. אנחנו רק יודעים שהתרופה בהחלט משפיעה על אזורים בפרה-פרונטל קורטקס – זה האזור שמקבל החלטות. אנחנו יודעים שגם בבני אדם וגם בחיות מעבדה התרופה הזו נקשרת לאותם אזורים, וכנראה דרך זה. אין לנו מנגנון ישיר. אנחנו רק יכולים לבחון את התוצאה, לא רק את המנגנון".
"מישהו הנמיך את הווליום של המחשבות"
מאחורי המחקר והנתונים היבשים מסתתרות גם חוויות אישיות שממחישות עד כמה "רעש המזון" משפיע על חיי היומיום. לירון מידן, משפיענית ברשתות החברתיות, מספרת בגלוי על התמודדותה רבת-השנים עם השמנה ועל השינוי שחוותה מאז החלה להשתמש בוויגובי. "שקלתי בסביבות ה-130 ק"ג. רוב חיי הסתובבתי עם רעשים ומחשבות על אוכל – מתי הארוחה הבאה. מהבוקר עד הלילה הראש שלי היה עסוק רק בזה: מה אכלתי, מה אני אוכל, מה הארוחה הבאה, מה מתחשק לי. זה לא משהו שחולף, אלא מחשבות חוזרות, אובססיביות וטורדניות".
לדבריה, המחשבות הטורדניות הללו חדרו לכל חלון פנוי ביום ותפסו מקום על חשבון המשפחה, העבודה והחיים האישיים. "במובן מסוים הן הפכו להיות האישיות שלי. זה מה שחשבתי על עצמי: שאני פשוט כזאת. וזה מתיש. הראש לא נח לרגע. התחושה הזאת מביאה בושה וייאוש, כי אני יודעת שיש לחיים הרבה מעבר לאוכל – משפחה, ילדים, עבודה – אבל הראש לא מאפשר להגיע לשם. אחד הדברים שממש קינאתי בהם אצל אנשים רזים הוא שאין להם את זה. ראיתי אותם ותמיד קינאתי, כי הבנתי שהם לא עסוקים בזה כל הזמן".
עם זאת, לדבריה, הטיפול שינה את התמונה."וויגובי זו לא תרופת קסם, אבל היא משתיקה ומרגיעה. התחושות יותר בשליטה, פחות חזקות. מישהו כאילו הנמיך את הווליום של כל הרעש הזה. פתאום יש שקט. אני מצליחה לחשוב על דברים אחרים – עבודה, שיחות, תכנונים – ולא רק על איך, איפה ומה לאכול. זה פתר לי את זה בצורה שלא הכרתי קודם".
השינוי לא התבטא רק במשקל, אם כי גם שם חלה ירידה: "בגדול ירדתי מעל 50 ק"ג, חלקם בזכות וויגובי. אבל המשמעות הרבה יותר גדולה. אנשים מרוויחים הרבה מעבר לירידה במשקל. פתאום יש לך עוד זמן, עוד שליטה. החיים נהיים טובים יותר. איכות החיים שלי השתפרה מאוד. זאת תחושת הקלה כי קיבלתי חזרה שליטה על המחשבות והתחושות שלי. אני מאוד בעד זה, וכל הזמן אומרת לעוקבים שלי שלי זה עבד מעולה. נכון, אפשר לעשות דיאטה ולרדת במשקל גם בלי תרופה, אבל המחשבות נשארות. וזו לא באמת איכות חיים. בשבילי, השקט הזה הוא ההבדל הגדול".
